העיר הלבנה: מה כדאי לדעת על הבאוהאוס הישראלי ואיך הוא משפיע על העיצוב היום

מי שמטייל ברחובות המרכזיים של תל אביב, בשדרות רוטשילד, ברחוב ביאליק או בסביבת כיכר דיזנגוף, נתקל בהם בכל פינה: בניינים לבנים, נמוכים יחסית, עם מרפסות מעוגלות, חלונות סרט ארוכים וגגות שטוחים. אלה מבני הסגנון הבינלאומי, שמכונה בפי רבים באוהאוס, והם חלק בלתי נפרד מהזהות האדריכלית של העיר ושל ישראל כולה. בשנת 2003 הוכרזה העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו. אבל מעבר לערך ההיסטורי, יש בסגנון הזה רעיונות שרלוונטיים גם לעיצוב בתים היום.

מאיפה זה הגיע

בית הספר באוהאוס נוסד בגרמניה ב־1919, והפך לאחד המוסדות המשפיעים ביותר על האדריכלות והעיצוב של המאה העשרים. הרעיון המרכזי שלו היה חיבור בין אמנות, אומנות ותעשייה, ויצירת עיצוב פשוט, פונקציונלי ונגיש. לצד באוהאוס פעלו באירופה אדריכלים נוספים שפיתחו את מה שנקרא הסגנון הבינלאומי, ובהם לה קורבוזיה ואחרים.

בשנות העשרים והשלושים הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים שלמדו או עבדו באירופה, וחלקם ספגו את הרעיונות החדשים מקרוב. במקביל, תל אביב הצעירה צמחה במהירות, בעיקר עם גלי העלייה מאירופה בשנות השלושים. השילוב בין צורך דחוף בדיור, אדריכלים עם רעיונות חדשניים ותוכנית עירונית מסודרת יצר את אחד הריכוזים הגדולים בעולם של מבנים בסגנון הזה.

המאפיינים הבולטים

הסגנון הבינלאומי מזוהה עם כמה עקרונות ברורים. הצורה נובעת מהתפקוד, כלומר המבנה מתוכנן לפי השימוש ולא לפי קישוטים. הקווים נקיים, הצורות גיאומטריות, והחזיתות כמעט נטולות עיטורים. הקומפוזיציה לרוב אסימטרית ומבוססת על איזון בין נפחים.

כמה מאפיינים שאפשר לזהות בקלות ברחוב:

• גגות שטוחים, ששימשו לעיתים כגג משותף לדיירים לכביסה ולמפגש.
• מרפסות ארוכות, לעיתים מעוגלות בפינות הבניין.
• חלונות סרט אופקיים וחלונות קטנים בחדרי מדרגות.
• עמודים שמגביהים את הבניין מעל קומת הקרקע, ומאפשרים זרימת אוויר.
• טיח בהיר, לבן או בגווני שמנת, שהעניק לעיר את כינויה.

התאמה לאקלים המקומי

אחד הדברים המעניינים בבאוהאוס הישראלי הוא האופן שבו האדריכלים התאימו את הסגנון האירופי לאקלים החם והשמשי של הארץ. באירופה, חלונות גדולים נועדו להכניס כמה שיותר אור. בארץ, אור השמש החזק והחום חייבו פתרונות אחרים. החלונות הוקטנו בחלק מהמבנים, והמרפסות העמוקות שימשו כצל לחדרים שמאחוריהן.

אלמנט ייחודי נוסף הוא סוכך השמש, כלומר בליטות אופקיות מעל החלונות שמונעות כניסה ישירה של שמש בשעות החמות. העמודים בקומת הקרקע אפשרו לרוח הים לזרום מתחת לבניין ולקרר את הסביבה. גם הצבע הבהיר נבחר בין השאר כי הוא מחזיר את קרינת השמש. אלה פתרונות פסיביים, שלא דורשים אנרגיה, ושמעניינים מאוד דווקא היום, בעידן של מודעות לחיסכון באנרגיה.

שימור והתחדשות

במשך שנים רבות, מבני הבאוהאוס בתל אביב הוזנחו. הטיח התקלף, המרפסות נסגרו בתריסים ובבלוקים, ותוספות בנייה שינו את המראה המקורי. מאז ההכרזה של אונסק״ו, והכנת תוכנית שימור עירונית, חלק גדול מהמבנים עבר שיפוץ. ההליך מורכב ומחייב עמידה בהנחיות שימור קפדניות, ולעיתים מעורר מחלוקות בין הרצון לשמר לבין הצורך להוסיף יחידות דיור.

בעלי דירות במבנים לשימור צריכים להכיר את המגבלות ואת האפשרויות. שינויים בחזית, בחלונות, במרפסות ובגג כפופים בדרך כלל להנחיות מחלקת השימור בעירייה. מי ששוקל לקנות או לשפץ דירה במבנה כזה, מומלץ שיתייעץ עם אדריכל שמתמחה בשימור ויבדוק את המצב התכנוני מול הרשות המקומית לפני כל החלטה.

מה אפשר לקחת מזה לבית שלנו

גם מי שלא גר בבניין לשימור יכול לשאוב השראה מהעקרונות של הבאוהאוס. הרעיון שפחות זה יותר, שכל פריט בבית צריך להצדיק את מקומו ושהיופי נובע מפשטות ומהתאמה לשימוש, רלוונטי מתמיד. בעיצוב הפנים זה מתבטא בקווים נקיים, בפלטת צבעים מצומצמת עם נגיעות של צבעי יסוד, בריהוט פונקציונלי ובחומרים כמו מתכת, עץ וזכוכית.

הרבה מהרהיטים שנולדו בבית הספר באוהאוס, כמו כיסאות צינור מתכת, עדיין מיוצרים ונמכרים בגרסאות שונות, ומשתלבים יפה גם בבתים עכשוויים. ובאדריכלות, החשיבה על צל, אוורור טבעי וחומרים בהירים מתאימה לאקלים הישראלי ויכולה להפחית את התלות במזגן.

איך לחוות את העיר הלבנה

הדרך הטובה ביותר להכיר את הסגנון היא ללכת ברגל. סיורים מודרכים, חלקם בחינם, יוצאים באופן קבוע ממוקדים שונים בעיר, ויש גם מסלולים לסיור עצמאי שמפורסמים על ידי העירייה וגופי שימור. כדאי לשים לב לפרטים: למעקות, לחדרי המדרגות, לתיבות הדואר ולאותיות של שמות הבניינים בכניסה.

גם מחוץ לתל אביב יש מבנים בסגנון הזה, בחיפה, בירושלים ובערים ובמושבות ותיקות נוספות, כל אחד עם ההתאמות המקומיות שלו.

האנשים מאחורי הבניינים

מאחורי הבניינים הלבנים עמדו אדריכלים צעירים, רבים מהם בשנות העשרים והשלושים לחייהם, שהגיעו ארצה עם ידע מאירופה ועם רצון לבנות חברה חדשה. הם תכננו בתי מגורים, בתי ספר, בתי חולים, מבני ציבור ושיכוני פועלים, ולא פעם ראו בעבודה שלהם חלק ממפעל לאומי וחברתי ולא רק מקצוע.

אחד הרעיונות החשובים בעבודתם היה דיור שוויוני ונגיש. השיכונים והבתים המשותפים תוכננו כך שלכל דירה יהיו אור, אוורור ומרפסת, ושיהיו שטחים משותפים לדיירים. רעיונות אלה השפיעו על תכנון הדיור בישראל גם בעשורים הבאים.

היום, כשחוקרים ומשמרים עוברים על התוכניות המקוריות, הם מגלים עד כמה כל פרט נבחר בקפידה: גודל החלון, עומק המרפסת, כיוון הבניין ביחס לרוח. זו תזכורת לכך שאדריכלות טובה מתחילה בהקשבה למקום ולאנשים שיגורו בו.

לסיכום, העיר הלבנה היא לא רק אוסף של בניינים ישנים, אלא עדות לתקופה שבה אדריכלים צעירים ניסו לבנות עיר חדשה ברוח חדשנית ובהתאמה לאקלים המקומי. הסגנון הבינלאומי מלמד אותנו על פשטות, על פונקציונליות ועל תכנון שמכבד את הסביבה. וזה שיעור שכדאי לזכור בכל פעם שמתכננים בית, שיפוץ או אפילו פינת ישיבה במרפסת.