בדידות בגיל השלישי: איך בונים מחדש קשרים חברתיים אחרי הפרישה

בדידות היא לא רק תחושה לא נעימה. היא מצב שמשפיע על מצב הרוח, על השינה, על התזונה ועל הבריאות הגופנית, ואנשי מקצוע רבים מתייחסים אליה היום כאל סוגיה בריאותית של ממש. בגיל השלישי, שינויים רבים מתרחשים בבת אחת: פרישה מהעבודה, ילדים שעסוקים בחייהם, נכדים שגדלים, אובדן בן או בת זוג, חברים שעוברים לגור רחוק או מתמודדים עם מחלה. כל אחד מאלה יכול לצמצם את המעגל החברתי, ויחד הם עלולים להוביל לבידוד. החדשות הטובות הן שאפשר לבנות קשרים חדשים בכל גיל, ושצעדים קטנים יכולים לעשות הבדל גדול.

בדידות ובידוד הם לא אותו דבר

כדאי להבחין בין שני מושגים. בידוד חברתי הוא מצב אובייקטיבי, שבו לאדם יש מעט קשרים ומפגשים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית, הפער בין הקשרים שאדם רוצה לבין אלה שיש לו בפועל. יש אנשים שחיים לבד ומרגישים מלאים, ויש כאלה שמוקפים במשפחה ובכל זאת חשים בודדים, כי חסרה להם שיחה עמוקה או תחושה שמישהו באמת מבין אותם.

ההבחנה הזאת חשובה, כי הפתרון אינו תמיד עוד פעילויות ביומן. לעתים מה שחסר הוא קשר אחד משמעותי, חבר שאפשר לשתף אותו, או תחושה של תרומה ושל מקום בעולם. לכן כדאי לשאול את עצמנו, או את ההורים המבוגרים שלנו, מה בדיוק חסר, לפני שממהרים להציע פתרונות.

הפרישה כנקודת מפנה

לאנשים רבים, מקום העבודה היה המקור העיקרי לקשרים חברתיים. ארוחות צהריים משותפות, שיחות במסדרון, פרויקטים וחגיגות במשרד יצרו מסגרת קבועה של מפגשים, גם בלי מאמץ מיוחד. ביום שאחרי הפרישה, המסגרת הזאת נעלמת, ולא תמיד יש משהו שמחליף אותה.

לכן כדאי לחשוב על החיים החברתיים עוד לפני הפרישה. אפשר להתחיל חוג, להצטרף לקבוצת התנדבות או לחדש קשר עם חברים ותיקים כבר בשנים האחרונות של העבודה. מי שכבר פרש יכול לנסות לשמור על קשר עם עמיתים לשעבר, למשל בפגישה חודשית קבועה בבית קפה, ובמקביל לפתוח דלתות חדשות.

איפה פוגשים אנשים חדשים

בישראל יש מגוון רחב של מסגרות לגיל השלישי ולגיל השני המאוחר, וחלק גדול מהן זמין ונגיש. מרכזי יום וקהילה, מועדונים לאזרחים ותיקים, מתנ״סים, אוניברסיטאות לגיל השלישי ותוכניות של הרשויות המקומיות מציעים הרצאות, חוגים, טיולים ופעילות גופנית. ברשויות רבות פועלות גם יחידות לאזרחים ותיקים, שיכולות להפנות לפעילויות באזור.

כדאי לבחור פעילות שמתאימה לתחומי העניין ולא רק לגיל. מקהלה, קבוצת הליכה, חוג ציור, לימוד תורה או תנ״ך, ברידג׳, שחמט, קבוצת קריאה, גינה קהילתית או סדנת צילום מושכים אנשים שיש להם משהו משותף, וכך קל יותר לפתח שיחה וקשר. הפעם הראשונה היא בדרך כלל הקשה ביותר, ולכן אפשר להצטרף עם חבר או בן משפחה.

• חפשו מידע על פעילויות במחלקה לאזרחים ותיקים ברשות המקומית.
• התחייבו לנסות פעילות חדשה לפחות שלוש פעמים לפני שמחליטים.
• הגיעו כמה דקות לפני תחילת המפגש, כשיש זמן לשיחה.
• הציעו למישהו מהקבוצה לשתות קפה אחרי החוג.

התנדבות: לתת ולקבל

התנדבות היא אחת הדרכים הטובות ביותר להתמודד עם בדידות. היא מעניקה תחושת משמעות, שגרה ומקום שבו מחכים לכם. במקביל, היא מפגישה אתכם עם אנשים מכל הגילים ויוצרת קשרים טבעיים סביב מטרה משותפת. ניסיון החיים והמקצוע של אזרחים ותיקים הוא נכס אמיתי לארגונים רבים.

אפשרויות ההתנדבות מגוונות מאוד: חונכות לתלמידים, סיוע בבתי חולים, עזרה בבנקי מזון, ליווי עסקים קטנים, הדרכה במוזיאונים, פעילות בעמותות לבעלי חיים ועוד. כדאי לבחור תחום שקרוב ללב ובהיקף שמתאים לכוחות ולזמן. גם שעתיים בשבוע יכולות לשנות את התחושה הכללית.

טכנולוגיה כגשר

שיחות וידאו, קבוצות וואטסאפ משפחתיות ורשתות חברתיות יכולות לחבר בין סבים לנכדים, בין חברים ותיקים שגרים בערים שונות ובין אנשים שחולקים תחביב. עבור מי שמתקשה לצאת מהבית בגלל מגבלה פיזית, הטכנולוגיה יכולה להיות חלון חשוב לעולם. יש גם הרצאות וחוגים מקוונים, שמאפשרים ללמוד ולהשתתף מהסלון.

עם זאת, כדאי לזכור שקשר דיגיטלי אינו תחליף מלא למפגש פנים אל פנים. הוא משלים אותו. אם קשה לכם עם הטכנולוגיה, אל תוותרו. בקשו מנכד או מנכדה ללמד אתכם, או הצטרפו לקורס בסיסי במתנ״ס או בספרייה העירונית.

תפקיד המשפחה והסביבה

לבני משפחה יש תפקיד חשוב, אבל כדאי שיפעלו ברגישות. במקום לשאול אם הכול בסדר, אפשר לקבוע שגרה קבועה של שיחות או ביקורים, לשתף את ההורים בהחלטות, לבקש את עצתם ולהזמין אותם לאירועים של הנכדים. גם שכנים יכולים לעשות הרבה: דפיקה בדלת, הצעה לעזרה בקניות או הזמנה לקפה.

חשוב גם לשים לב לסימנים מדאיגים. הסתגרות, הזנחה עצמית, ירידה בתיאבון, הפרעות שינה או אמירות של חוסר טעם בחיים מחייבים התייחסות רצינית. במקרים כאלה כדאי לפנות לרופא המשפחה, לעובד סוציאלי או לגורם מקצועי בתחום בריאות הנפש, שיכולים להעריך את המצב ולהציע תמיכה מתאימה.

חיית מחמד וחברה יומיומית

למבוגרים רבים, כלב או חתול הם מקור לחברה, לשגרה ולתחושת אחריות. טיול יומי עם כלב גם מעודד תנועה וגם מוביל לשיחות עם שכנים ועם בעלי כלבים אחרים בגינה. כדאי לשקול היטב את ההתאמה, בהתחשב ביכולת הפיזית, במצב הכלכלי ובשאלה מי יטפל בבעל החיים אם יהיה צורך. יש עמותות שמציעות גם אימוץ של חיות מבוגרות ורגועות, שמתאימות במיוחד.

לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה, אבל היא לא גזירת גורל. הכרה בצורך, בחירה בפעילויות שמעניינות באמת, התנדבות, שימוש מושכל בטכנולוגיה וקשר רציף עם המשפחה והקהילה יכולים להחזיר תחושת שייכות ושמחה. הצעד הראשון הוא לרוב הקשה ביותר, אבל הוא גם החשוב מכולם.