איפה החברים? על בדידות של גברים בגיל המבוגר ואיך בונים מחדש קשרים

בתיכון הם היו חבורה בלתי נפרדת. בצבא הם ישנו באותו אוהל, ואחרי השחרור טסו יחד להודו. ואז הגיעו הלימודים, העבודה, החתונות, הילדים, המעבר לעיר אחרת. בגיל ארבעים, הרבה גברים מגלים שהחברים הכי קרובים שלהם הם בעצם חברים מפעם, שאיתם הם נפגשים פעמיים בשנה, ובקבוצת הווטסאפ המשותפת עוברים בעיקר סרטונים ובדיחות. הבדידות הגברית היא תופעה שקטה, אבל רחבה, ויש לה השלכות של ממש.

למה זה קורה דווקא לגברים

גם נשים חוות ירידה במעגל החברתי בשנות ההורות והקריירה, אבל מחקרים מראים שהן נוטות לשמור על קשרים רגשיים עמוקים יותר, לדבר על מה שעובר עליהן ולבקש תמיכה. אצל גברים, החברות נבנית לעיתים קרובות סביב פעילות משותפת: ספורט, צבא, עבודה, תחביב. כשהפעילות נגמרת, הקשר נחלש.

בנוסף, גברים רבים מטילים את האחריות החברתית על בת הזוג. היא זו שמארגנת את המפגשים, שזוכרת ימי הולדת, שמזמינה זוגות לארוחת שישי. במצב כזה, החברים של הגבר הופכים בהדרגה לבני הזוג של החברות של אשתו. וכשמגיעה פרידה, או כשבת הזוג עסוקה, הגבר נשאר כמעט בלי מעגל משלו.

המחיר של בדידות

בדידות היא לא רק תחושה לא נעימה. מחקרים רבים קושרים בין בדידות ממושכת לבין סיכון מוגבר לדיכאון, לחרדה, למחלות לב, לפגיעה בשינה ואפילו לירידה קוגניטיבית בגיל מבוגר. יש חוקרים שמשווים את ההשפעה הבריאותית של בדידות כרונית להרגלים מזיקים מוכרים.

אצל גברים, הבדידות מסוכנת במיוחד כי היא נוטה להיות סמויה. גבר בודד יכול להיראות מצליח, עסוק ומוקף אנשים בעבודה, ועדיין לא להיות לו אף אדם אחד שאפשר להתקשר אליו באמצע הלילה כשמשהו קורה. ברגעי משבר, כמו אובדן עבודה, פרידה או מחלה, היעדר הרשת הזו מורגש בעוצמה.

לזהות את המצב

הצעד הראשון הוא להודות שיש בעיה. וזה לא פשוט, כי גברים רבים לא מגדירים את עצמם בודדים. הם פשוט עסוקים. כדאי לשאול את עצמכם כמה שאלות כנות: מתי בפעם האחרונה נפגשתי עם חבר רק בשביל להיפגש? עם מי אני יכול לדבר על דאגה אמיתית? מי היה מגיע אם הייתי צריך עזרה דחופה?

אם התשובות מעוררות אי נוחות, אתם לא לבד. חלק גדול מהגברים בגיל הביניים מגיעים בדיוק לאותה נקודה. החדשות הטובות הן שחברויות אפשר לבנות ולחדש בכל גיל, גם אם זה דורש קצת יותר מאמץ מאשר בגיל שמונה עשרה.

לחדש קשרים ישנים

המקום הטבעי להתחיל בו הוא חברים מהעבר. הקשר אולי נחלש, אבל הבסיס עדיין שם. הודעה פשוטה, בלי התנצלות מוגזמת על השתיקה הארוכה, יכולה להספיק. משהו כמו: חשבתי עליך, בא לך לשבת על בירה בשבוע הבא? רוב האנשים שמחים מאוד לקבל הודעה כזו, כי סביר שגם הם מרגישים את אותו החוסר.

המפתח הוא להפוך מפגשים חד פעמיים להרגל. ארוחת בוקר קבועה פעם בחודש, ריצה משותפת בשישי, ערב משחק קלפים פעם בשבועיים. כשיש מסגרת קבועה, לא צריך כל פעם מחדש לתאם ולהתלבט, והמפגשים פשוט קורים. גם שיחת טלפון ארוכה ואמיתית, ולא רק הודעה, מחזקת את הקשר.

לבנות חברויות חדשות

בגיל מבוגר, חברויות חדשות נוצרות בעיקר סביב מפגשים חוזרים עם אותם אנשים, בהקשר משותף. לכן הדרך הטובה ביותר היא להצטרף למסגרת קבועה. כמה רעיונות:

• קבוצת ספורט, כמו ריצה, רכיבה, כדורגל שכונתי או טניס.
• חוג או סדנה בתחום שמעניין אתכם, כמו נגרות, בישול או צילום.
• התנדבות קבועה בארגון קהילתי.
• קבוצת הורים בבית הספר או בתנועת הנוער של הילדים.
• בית כנסת, מניין או קהילה דתית או תרבותית.
• מועדון קריאה או קבוצת דיון.

בהתחלה זה עלול להרגיש מביך, וזה בסדר. צריך לתת לזה זמן. חברות עמוקה נבנית מעשרות מפגשים קטנים, לא ממפגש אחד מוצלח.

להעמיק את השיחה

חברויות גבריות רבות נשארות ברמה של פוליטיקה, ספורט ועבודה. זה בסדר, אבל כדי שהקשר יהפוך לרשת ביטחון אמיתית, צריך מדי פעם לרדת עמוק יותר. לא צריך להפוך כל מפגש לשיחת נפש. מספיק לפעמים לשאול איך באמת הולך בבית, או לשתף משהו שמטריד אתכם.

גברים רבים מגלים שכשהם פותחים את הדלת הקטנה הזו, החבר שמולם עונה באותה מטבע. נוצרת שיחה שונה, קרובה יותר. המחקר בתחום מראה שגברים מעדיפים לעיתים קרובות שיחות כתף אל כתף, כלומר תוך כדי פעילות משותפת כמו נסיעה, הליכה או דיג, ולא שיחות פנים אל פנים. אפשר לנצל את זה.

כשהבדידות כבר כבדה

לפעמים הבדידות הגיעה לנקודה שבה היא כבר משפיעה על מצב הרוח ועל התפקוד. אם אתם מרגישים עצב מתמשך, חוסר עניין בדברים שפעם אהבתם או תחושת ריקנות, כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. טיפול יכול לעזור גם בהתמודדות עם הרגשות וגם בבניית כלים ליצירת קשרים.

חברות בעידן המסכים

הטכנולוגיה יכולה גם לעזור וגם להזיק. מצד אחד, קבוצות ווטסאפ ושיחות וידאו מאפשרות לשמור על קשר עם חברים שגרים רחוק, בעיר אחרת או בחו״ל. מצד שני, הן יוצרות לפעמים אשליה של קשר. לייק לתמונה או אימוג׳י בקבוצה אינם תחליף לשיחה אמיתית או למפגש פנים אל פנים.

כדאי להשתמש בכלים הדיגיטליים כגשר למפגש ולא כתחליף לו. למשל, לנצל את קבוצת החבר׳ה מהצבא כדי לתאם טיול שנתי, או לקבוע שיחת וידאו קבועה עם חבר שעבר לחו״ל. כך הטכנולוגיה משרתת את החברות במקום להחליף אותה.

לסיכום, בדידות בקרב גברים היא תופעה נפוצה שלא מדברים עליה מספיק. היא לא נובעת מכישלון אישי, אלא משילוב של הרגלים חברתיים, לחצי חיים ותפיסות של גבריות. אבל אפשר לשנות אותה. לחדש קשר עם חבר ישן, להצטרף למסגרת קבועה, להעמיק את השיחות ולהשקיע בחברות כמו בכל תחום חשוב אחר בחיים. זה אולי דורש מאמץ, אבל הוא אחד המאמצים המשתלמים ביותר שיש.